פרק שני: רישוי שירותי אוטובוסים

           רשיון קו — רשיון להפעלת קו שירות;

           רשיון מיוחד — רשיון להסיע באוטובוס ציבורי בתנאים מיוחדים בין בשירות ובין שלא בשירות;

           רשיון סיור — רשיון להסיע בשירות בתנאים מיוחדים לשם סיור;

           רשיון פרטי — רשיון להסיע באוטובוס ציבורי שיעמוד כולו לרשות המזמין בתשלום סכום כולל בעד השימוש בו;

           רשיון לאוטובוס פרטי — רשיון להסעת אנשים באוטובוס פרטי כאמור בתקנה 397.

------------

* תחילתן של תק' (מס' 4) תשנ"ג–1993, ביום 1.3.1993.

(1) המשרת נוסעים לבית חולים;

(2) המשרת נוסעים לישוב ספר;

(3) המשרת נוסעים לישובים שתושביהם אינם יהודים;

(4) שהוא חיוני, לדעת הרשות, מבחינת בטחון הציבור;

(5) שהוא חיוני, לדעת הרשות, מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית.

           (ב)  האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על קו שירות רצוף שניתן לגביו רשיון קו לפני יום ט"ו בטבת תשנ"א (1 בינואר 1991); לענין זה, "קו שירות רצוף" — קו שירות שהרשיון שלו ניתן להפעלתו הרצופה ביום המנוחה החל בשעה 13.00 של ערב יום המנוחה.

(1)   המספר המינימלי של אוטובוסים שיש להפעיל בקו השירות וסוגיהם;

(2)   מהלך קו השירות, התחנות, מספרן וסוגיהן;

(3)   מקום התחנות המרכזיות וחניוני הרכב של בעל הרשיון;

(4)   סימנו של כל אוטובוס המשמש בקו שירות, צבעו, השלטים והמספרים שעליו, אופן ציונם ומקומם;

(5)   סידורים ומיתקנים בתוך האוטובוס;

------------

* תחילתן של תק' (מס' 2) תשנ"ב–1991, ביום 1.12.1991.

(6)   לוח הזמנים הקובע את מועד תחילת הנסיעות בקו ואת מועד סיומן, תכיפות הנסיעות לפי עונות השנה, ימי השבוע, והשעות השונות של היממה;

(7)   שכר הנסיעה בכל הקו או בחלק ממנו;

(8)   מספר הנוסעים שמותר להסיע בכל אוטובוס;

(9)   מכירת כרטיסים, כרטיסיות הנחה או כרטיסי מינוי עונתיים ואחרים (להלן — כרטיסים) ומקומות מכירתם;

(10)  סככות וסידורים אחרים בתחנות.

(1)   אין השירות מתנהל ביעילות, בהכשרה או בהתחשבות הראויה בצרכי הציבור;

(2)   לא נתמלא תנאי מתנאי הרשיון או הוראה שניתנה כדין על ידי הרשות;

(3)   בעל הרשיון הורשע על עבירה לפי חלק זה;

(4)   המשכת תקפו של הרשיון בידי בעליו או בכלל, אינה לטובת הציבור או שהביטול דרוש לצורך ההסדר הכללי של הסעת נוסעים.

           (ב)  בעל רשיון יראה את הרשיון לכל אדם שהוסמך לכך על ידי הרשות או לכל שוטר, לפי דרישתם.

           (ב)  התירה הרשות גביית שכר כאמור בתקנת משנה (א), לא יגבה אדם ולא יבקש ולא ירשה לאחר לגבות או לבקש בעד הנסיעה שכר העולה על השיעור שהתירה הרשות.