חלק ט': תנועה בין-לאומית

           "האמנה" — האמנה בדבר תנועה בדרכים;

           "תעודה" — תעודת רישום רכב שניתנה בהתאם לאמנה, או תרגום אותה תעודה;

           "תווית-מסים" — תעודה שניתנה —

(1)   על ידי מנהל המכס והבלו או מי שהוסמך על ידיו בדבר תשלום מכס או מס קניה, או פטור מהם;

(2)   על ידי רשות הרישוי — בדבר תשלום אגרות;

           "ארץ מוצא" — ארץ שנהג או בעל רכב הוא תושבה או ארץ בה ניתן רשיון נהיגה לאומי או תעודה או ארץ בה נרשם הרכב, הכל לפי הענין.

(1)   רשיון נהיגה בין-לאומי או אישור בהתאם לסוג רשיון נהיגה בר-תוקף שניתן לפי הפקודה;

(2)   תעודה, לאחר שהוכח לה —

(א)   שהרכב רשום לפי הפקודה;

(ב)   שמותקנים עליו מספר הרישום וכן סימן האבחנה של ישראל בהתאם לאמנה;

(ג)    שיש עליו רשיון רכב בר-תוקף.

(1)  תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;

(2)  אם הוא נוהג רכב כאמור –

(1)   ברשותו תעודה לגבי אותו רכב וכן תווית מסים;

(2)   בעלו או מי שעל שמו ניתנה תווית המסים או בן זוגו נוהגים ברכב או נמצאים בתוכו, זולת אם הוכח כי קיים צידוק סביר להעדרם או אם הנסיעה היא לשם תיקון הרכב;

(3)   נתמלאו הוראות פקודת הביטוח.

(1)   סימן אבחנה של ארץ מוצאו של הרכב בצורה שנקבעה בנספח 4 לאמנה;

(2)   מספר הרישום של הרכב כפי שנקבע בארץ מוצאו — ואם הרכב גורר אחריו גרור — סימן האבחנה ומספר הרישום גם מאחורי הגרור.

           לענין תקנה זו, מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני ייחשב תושב קבוע בחוץ לארץ.

(1)   הרכב נכנס לישראל על פי הסכם בין מדינת ישראל לבין ארץ מוצאו, לגבי הובלת טובין או הסעת נוסעים בין שתי הארצות האמורות;

(2)   הרכב נמצא בתחום מדינת ישראל לתקופה שלא תעלה על 60 ימים.

(1)   בעד התקופה הראשונה של שישה חדשים מיום כניסתו לישראל — פטור מתשלום אגרה;

(2)   בעד כל תקופה של שלושה חדשים או חלק ממנה, שתבוא לאחר התקופה האמורה בפסקה (1), שבה נשאר הרכב בישראל, תשולם אגרה בשיעור של רבע מאגרת הרשיון השנתית הקבועה בתוספת הראשונה לרכב מאותו סוג.

           "אזור" – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;

           "הסכם הביניים" – הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה;

           "תושב אזור" – מי שהוא תושב האזור ואינו רשום מרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.