מדינת ישראל נגד א.ח.חלוואני
פל"א 6120-02-14 בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
בית משפט השלום לתעבורה ירושלים פל"א 6120-02-14
בפני כבוד השופטת מרים קסלסי
המאשימה מדינת ישראל
הנאשם א.ח.חלוואני
נוכחים:
עו"ד יוסי ראובן
הכרעת דין
אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו שהיא נהיגה בפסילה וזאת מהטעם שלא הוכחה מעל לספק סביר תוכן ההודעה בדבר פסילת רישיונו, ובנוסף, עומדת לו הגנת "טעות במצב דברים".
הנאשם סבר שגזר הדין בו נקבעה הפסילה עוכב עד לסיום הליכי הערעור ואלו טרם הסתיימו במועד נהיגתו, שעה שמצב הדברים הנכון הוא שעורך דינו דאז כלל לא הגיש ערעור, ולכן הפסילה נכנסה לתוקפה בחלוף המועד החוקי לערעור מיום מתן גזר הדין שהורה על פסילת רישיונו, הכל כמפורט להלן.
רקע עובדתי
1. ביום 4.6.12 נדון הנאשם בתיק תת"ע 6799-05-12 לפסילה בת 4 חודשים. בא כוחו דאז, עו"ד ביל אזחימאן ביקש עיכוב ביצוע וכב' השופט נאיל מהנא כתב בזו הלשון: "מעכב עונש הפסילה עד לתקופת הערעור".
2. ביום 22.1.14 נתפס הנאשם נוהג והועמד לדין בגין נהיגה בזמן פסילה – כתב האישום שבפני.
הנאשם טען בחקירתו במשטרה כי גזר הדין מעוכב בשל ערעור שהוגש בעניינו, אולם הובהר לו על ידי החוקר שגבה ממנו ההודעה, כי לא הוגש כל ערעור על גזר הדין.
3. לכתב האישום המקורי התווסף אישום נוסף לנהיגה בפסילה, ארבעה חודשים קודם ל-22.1.14- ביום 9.9.13, אז נעצר הנאשם וניתן לו דוח בגין עבירה אחרת. באותו מועד לא הואשם בנהיגה בפסילה, כאמור, רק לאחר חקירת הנאשם בגין העבירה מיום 22.1.14 הוחלט להאשימו בעבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה.
דיון והכרעה
4. סעיף 67 לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 קובע כדלקמן:
"מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל זה עד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זה..."
מדובר בעבירה הדורשת יסוד נפש, אם כי די ברשלנות ובעצימת עיניים כדי לעמוד בדרישת הוכחת המחשבה הפלילית.
5. בענייננו, גזר הדין ניתן בנוכחות הנאשם, אך השאלה מה "הודע לו"- האם הודע לו שהוא פסול החל מחלוף 45 ימים- הוא המועד החוקי להגשת ערעור, או שמא הודע לי כי הוא אינו פסול, אלא לאחר שערעורו יידון בבית המשפט המחוזי וידחה.
אני מוצאת כי לשון ההחלטה המעכבת את הפסילה "עד לתקופת הערעור" אינה ברורה די צרכה ונאשם המיוצג ע"י עו"ד חי מפיו ומההסברים שהוא מנפק לו.
6. למעשה יכולתי לסיים את הכרעת הדין כבר בנקודה זו ולקבוע כי המאשימה לא הוכיחה מעל לספק סביר כי "הודע" לנאשם אודות הפסילה, באשר תוכן ההודעה, כפי שמופיעה בגזר הדין אינו ברור, וכל ספק פועל לטובת הנאשם, ומכאן שיש לראות את ההודעה הראשונה בדבר פסילתו שנכנסה לתוקפה – במועד חקירתו במשטרה ביום 22.1.14, מאוחר לשני אירועי הנהיגה.
7. על אף האמור לעיל, נניח לצורך הדיון כי די בעצם מתן גזר הדין בנוכחות הנאשם ובא כוחו, המורה על פסילת רישיונו של הנאשם, בלא שנוקב במועד המדויק בו מתחילה אותה פסילה, כדי לענות על דרישת הידיעה שבסעיף 67, עדיין עומדת לנאשם הזכות לטעון טענות הגנה מחוק העונשין ואחת מהן היא "טעות במצב דברים".
טעות במצב דברים
8. סעיף 34 (יח) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 קובע כדלקמן:
8. סעיף 34 (יח) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 קובע כדלקמן:
"א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו".
בספרו של קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין, חלק ראשון עמוד 561 נאמר כי:
"עיקורו שך הסייג מבטא את הכלל האומר, כי אחריותו הפלילית של אדם למעשהו נבחנת ונקבעת על בסיס מצב הדברים שדימה לעצמו, לאמור: אותו מצב דברים שלפי אמונתו היה מצב הדברים האמיתי".
ובעמוד 339 הוא מפרש:
"...הטעות חייבת לעמוד במבחן ה"כנות" בלבד ואין היא חייבת לעמוד במבחן של "סבירות". במקום שבית המשפט "אינו מאמין" לטענת הטעות של הנאשם – דהיינו, אין היא עומדת בדרישת ה"כנות" – נשמט הבסיס מתחת ליישומו של הסייג (ראה: ת"פ 302/98 (חי') מחאמיד: "לא האמנתי לנאשם כי חשש בעת האירוע לחייו או לחיי משפחתו...")".
בע"פ 5938/00 נ.אזולאי נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ה [3] 873, בעמוד 894, נקבע:
"הסייג של טעות במצב דברים דורש לשם התקיימותו, עשיית מעשה בדמותו של מצב עובדתי שאינו קיים. נוסח זה מורה כי על הטעות להיות כנה, באופן שהנאשם האמין במצב דברים שאינו מתקיים בפועל. (ראו: הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב-1992, ה"ח 140: "אם הטעות לא הייתה כנה, לא הייתה כלל טעות"). סעיף 34יח לחוק העונשין אף מורה כי בעבירות של מחשבה פלילית, להבדיל מעבירות רשלנות, אין הכרח להוכיח כתנאי מהותי כי הטעות הייתה סבירה. עם זאת, בעבירות של מחשבה פלילית, הסבירות יכולה לשמש אמת-מידה ראייתית לבחינת אמינותה של גרסת הטעות מצד הנאשם".
ובע"פ 3235/94 י.שקולניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א (2) 261, בעמוד 265, נקבע:
"...שוב לא נדרש, בעבירה של מחשבה פלילית, כי הטעות תהא גם כנה וגם סבירה. די בכך שהטעות הינה כנה (ובלבד שהעבירה אינה עבירת רשלנות). חוסר סבירותה של הטעות עשוי לשמש כאמצעי ראייתי, ממנו ניתן להסיק על חוסר כנותה".
בענייננו, בעבירת הנהיגה בזמן פסילה- היות שאחד מיסודות העבירה דורש יסוד נפשי הכולל רשלנות, ניתן לדרוש גם את סבירות הטעות כתנאי מצטבר להוכחת כנות הטעות. מצד שני, שצריך הנאשם הוא לעורר ספק סביר ולא לעמוד בנטל שכנוע גדול יותר- על פי מאזן הסתברויות, כך לפי סעיף 34 כ"ב לחוק העונשין, בעניין קיום סייג לאחריות פלילית.
מה הייתה הטעות של הנאשם?
9. כאמור, הנאשם טען כי הוטעה לחשוב כי גזר הדין ורכיב הפסילה שבו לא נכנס לתוקף, כשהוא ממתין לקביעת מועד דיון על ידי בית המשפט המחוזי. הנאשם העיד בפני כי פנה פעמים רבות לעורך הדין וזה אישר בפניו כי הגיש ערעור ויש להמתין לתאריך דיון.
10. עוד העיד הנאשם כי לפחות בשלוש הזדמנויות קודמות כשנעצר על ידי שוטרים לבדיקה אקראית ונטען כי הוא פסול מלנהוג, הציג בפניהם את גזר הדין והשוטרים שחררו אותו לדרכו. כך היה גם באירוע המצוין באישום מספר 2 מיום 9.9.13.
11. רק לאחר מועד הנהיגה האחרון, כשהובא לתחנת המשטרה ושם נעשתה בדיקה מקיפה, נאמר לנאשם מפי החוקר כי לא הוגש כל ערעור בעניינו. בעקבות חקירתו זו והגשת כתב האישום, בדק שוב הנאשם ומצא כי משרדי עורך דינו סגורים וכי לקוחות נוספים מחפשים אחריו וכלל הנראה עורך הדין הסתבך ועזב את הארץ. מכתבים שנשלחו לו בדואר רשום ובפקס, לא נענו, גם לא לאחר שב"כ הנוכחי שלח לו העתק מתלונה שהגיש בשם הנאשם נגד אותו עורך דין בלשכת עורכי הדין.
12. המאשימה לא הצליחה בחקירתה הנגדית, של עדי ההגנה, לסתור הטענות שהועלו כנגד רשלנותו של עורך הדין ואמנותם התמימה של לקוחותיהם כי הוא מטפל בעניינם. עדותו של הנאשם והעד מטעמו אותו לא הכיר קודם לכן, אלא בעת ששניהם חיפשו באותו זמן את עורך הדין, עשו עליי רושם מהימן ואני מאמינה לנאשם כי טעה לחשוב שפסילת רישיונו טרם נכנסה לתוקפה.
אמונתו זו של הנאשם התחזקה לאחר שנבדק מספר פעמים ע"י שוטרים שהם ראו את פרוטוקול גזר הדין שהציג להם, שחררו אותו ללא מתן דו"ח או אזהרה או יידע כי הוא פסול מלנהוג. השוטרים לא הפנו אותו למזכירות לבצע פעולה כלשהי וחלוף הזמן כשלעצמו לא יכול להיות סממן ודאי לעצימת עיניים מטעם הנאשם, והרי אזרחים שומעים לא אחת כי הליכים משפטיים אורכים שנים.
13. לקוח סומך על עורך דינו שיעשה עבודתו ולא סביר שיצא מנקודת הנחה שזה משקר לו. הנאשם יכול לסמוך גם על שוטרי התנועה ששחררו אותו לדרכו, משמע אם הם הבינו מנוסח גזר הדין שהחזיק בידיו כי הוא רשאי לנהוג.
14. כלל הנסיבות כפי שהוצגו בפני מלמדות לא רק על כנות הטעות, כי אם גם על סבירותה ועל כן עמד הנאשם בנטל המוטל עליו להוכיח הגנתו.
השווה לעפ"ת (נצ') 27180-07-12 מדינת ישראל נ' חננג'ר מיום 30.10.12 (תיק מקורי פ"ל
4828-11-11 מדינת ישראל נ' חנגר מיום 29.5.12) שם זוכה נאשם מעבירת הנהיגה בפסילה, בשל טעות בעניין המועד שבו החלה הפסילה להיחשב (סבר כי מיום מתן גזר הדין בהעדר רישיון נהיגה להפקדה), או ת"פ (רמ') 2083/03 מדינת ישראל נ' ד.גאלב מיום 13.7.04, שם זוכה נאשם מעבירת הסעת שב"ח לאחר שעלה ספק אם ידע שהוא תושב זר, נוכח היכרותו עימו ואישור שהמציא מראש עיריית טירה, כי הלה מתגורר 20 שנה ביישוב זה.
ראה גם פל (י-ם) 725/03 מדינת ישראל נ' ב.עמאד מיום 2.4.04, שם זוכה נאשם מאחד משני אישומים מנהיגה בזמן פסילה בשל טעות של משרד הרישוי ששלח אליו רישיון חדש הביתה.
בפ"ל 200/07 מדינת ישראל נ' שריף אבו באכר מיום 12.3.09, זוכה נאשם מאישום של נהיגה בפסילה לאחר שפנה למשרד הרישוי וזה הנפיק לו רישיון נהיגה חדש.
מקרה נוסף בו התרשל עורך הדין התרחש בפ"ל (ב"ש) 100-09 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן מיום 26.6.12, שם זוכה נאשם מעבירה של נהיגה בפסילה בשל טעות במשרד הרישוי ובשל טעות של עורך דינו באשר למועד סיום הפסילה בעוד הנאשם עשה כל שלאל ידו לוודא שמותר לו לנהוג.
מקרה אחר של רשלנות רשויות התביעה- ראה בפ"ל (חי') 257/08 מדינת ישראל נ' רוחנא מיום 29.11.09, שם זוכה נאשם מעבירה של נהיגה בפסילה בשל רשלנות של שוטר שהגיע לביתו ולא הודיע לו כי במידה ורישיונו פקע עליו להפקיד תצהיר תחתיו.
לסיכום
15. מכל האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי טעותו של הנאשם הייתה כנה וסבירה ובמיוחד כאשר עשה כמיטב הבנתו לברר מצב הדברים. לא מדובר במי שהחליט לעבור על החוק מתוך זלזול או אי אכפתיות וגם לא במי שעצם את עיניו, אלא במי שכיזב לו עורך דינו.
16. לפי סעיף 34 כ"ב לחוק העונשין, אף שמדובר בטענת הגנה, על הנאשם לעורר ספק סביר, שמא קיים סייג לאחריות פלילית ואינו צריך לעמוד בנטל הדומה למשפט אזרחי (מאזן הסתברויות). במקרה הנוכחי הנאשם הצליח להטיל ספק סביר ואף למעלה מכך, לעניין אי ידיעתו את מצב הדברים לאשורן ולפיכך אני מזכה אותו מחמת הספק מעבירת הנהיגה בזמן פסילה.
ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ד, 11 ספטמבר 2014.
